נתיבי שילוח מרכזיים
ישנם נתיבי אוקיינוס מרכזיים רבים ברחבי העולם, המקשרים בין יבשות ונמלים מרכזיים. מסלולים אלו נקבעים בדרך כלל על סמך גורמים כגון זרמי סחר, גיאוגרפיה, קיבולת נמל וביקוש. להלן כמה מנתיבי השילוח הימיים העיקריים:
נתיב אסיה-אירופה: מחבר בין מזרח אסיה (כגון סין, יפן, דרום קוריאה) לבין יבשת אירופה, לרוב דרך מיצר מלאקה, תעלת סואץ או דרך ים סין הדרומי.
נתיב האוקיינוס השקט: מחבר בין מזרח אסיה (כולל סין, יפן, דרום קוריאה) והחוף המערבי של ארצות הברית, לרוב נושא מטען דרך האוקיינוס השקט.
נתיב אוסטרליה-אסיה: מחבר את אוסטרליה עם מדינות אסיה, כיסוי צרכי תחבורה מסין לאוסטרליה.
מסלול דרום אמריקה-אירופה: מחבר את יבשת דרום אמריקה עם אירופה, בדרך כלל דרך תעלת פנמה או מסלול כף התקווה הטובה.
נתיב צפון אמריקה-אירופה: המחבר בין יבשת צפון אמריקה לאירופה, העובר לרוב דרך האוקיינוס האטלנטי, הוא גם נתיב סחר חשוב מאוד.
מסלולי צפון ודרום אמריקה-אסיה: מחברים את צפון ודרום אמריקה עם אסיה, בדרך כלל דרך האוקיינוס השקט או דרך תעלת פנמה.
נתיב ים תיכוני: מחבר בין מדינות סביב הים התיכון, לרבות אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון.
נתיבי סחר מקומיים: נתיבי תחבורה אוקיינוס בתוך כמה מדינות או אזורים, המשמשים להובלת מטענים מקומיים, כגון נתיבי סחר פנים בין החוף המזרחי והמערבי של ארצות הברית.
נתיבים אלו הם בדרך כלל נתיבים מרכזיים עם נפח סחר גדול וניווט תכוף. הם לא רק מחברים כלכלות באזורים שונים, אלא גם מהווים חלק חשוב מרשת הסחר והלוגיסטיקה העולמית.